רש"י על בבא מציעא נ׳

1 שוה שש בחמש - שתות מקח שוה חמש בשש שתות מעות:

2 לאלתר הויא מחילה - אפי' יחזור לאלתר:

3 ואם תמצא לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי איכא כו' - ואם באת לומר דודאי פשיטא דלאלתר הויא מחילה דאי בכדי שיראה מאי איכא בין שתות כו':

4 איכא דאילו שתות - קתני מתני' מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה חוזר בו:

5 ואילו פחות משתות - אם חזר בתוך כדי שיראה לתגר או לקרובו קנה ומחזיר לו אונאה:

6 חזרו לדברי חכמים - גבי תגרי לוד במתני':

7 סברוה - רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מינה בעיין:

8 פחות משליש לרבי טרפון - לאו אונאה היא אלא כפחות משתות לרבנן:

9 אי אמרת בשלמא - מחילה דרבנן בכדי שיראה הוא כי אמר להו ר' טרפון במחילה דידיה כל היום דהיינו מפרוטה ועד שליש:

10 משום הכי חזרו - מעיקרא שמחו דשתות ויתר על שתות עד שליש לרבנן הויא חזרה בתוך כדי שיראה ואם רצה לחזור מן המקח חוזר וחשיב ליה איהו מחילה וקנה ומחזיר אונאה וכי אמר להו כל היום מפסיד להו טובא דפחות משתות או שתות דלרבנן בכדי שיראה משוי ליה איהו כל היום וצריכין להחזיר אונאה ואי משום דלרבנן הויא שתות ויתר על שתות חזרה ולדידיה קנה ומחזיר אונאה נוח להם שתהא חזרה בתוך כדי שיראה ואם לא בא בכדי שיראה הויא מחילה מקנה ומחזיר אונאה והיה לו שהות כל היום:

11 ולרבי טרפון נמי לאלתר הוי מחילה - פחות משליש:

12 אמאי חזרו - הא כל היום דר' טרפון בשליש הוא דקאמר להו ויזהרו מאונאת שליש ויהא הכל מחילה לאלתר:

13 משתות ועד שליש לרבי טרפון - הויא אונאה כשתות עצמה לרבנן ואינו חולק על חכמים אלא דבטול מקח דידהו משוי להו אונאה וידו על העליונה ואליבא דרבנן שניהם חוזרין:

14 אי הכי - דר' טרפון אבטול מקח לחודיה פליג:

15 במאי שמחו - מעיקרא:

16 תפשוט - דמדשמחו:

17 ביטול מקח לרבנן - דמיבעיא לן לקמן אי לעולם חוזר או בכדי שיראה. תפשוט דמדשמחו דלרבנן לעולם חוזר וכי אמר להו ר' טרפון אונאה והם היו סבורין דבכדי שיראה ס"ל באונאה שמחו:

18 כי אמר להו כל היום חזרו - חדא דבין לעולם חוזר ובין שהות כל היום הנאה פורתא היא לדידהו דשהות הרבה יש לימלך כל היום ועוד אונאה יתר על שתות לא שכיחא וקמפסיד להו בשתות עצמה לרבנן בכדי שיראה ולדידיה כל היום:

19 דאי ס"ד בטול מקח לרבנן - כאונאה בכדי שיראה ואין בין אונאה לבטול מקח אלא דבאונאה ידו על העליונה ובבטול מקח שניהם חוזרין כי משוי רבי טרפון לבטול מקח אונאה אין זו טובה להם:

20 שמחו בשתות עצמה כו' - דהא דאמרן משתות ועד שליש לר"ט כשתות לרבנן משתות ומעלה אמרו ולא שתות עצמה:

21 אם תמצא לומר כו' - כלומר אם באת לומר פשיטא דלעולם חוזר דאי בכדי שיראה מאי איכא כו':

22 איכא דאילו שתות כו' - כי נמי אמרינן תרוייהו בכדי שיראה עדיין יש חילוק זה ביניהם:

23 משום הכי חזרו - מעיקרא כי שוי להו ר' טרפון יתר על שתות אונאה דלרבנן בטול מקח ולא הרחיב זמן החזרה שמחו בשתות עצמה דמחילה לאלתר כדאמרן וכי הדר אמר להו כל היום חזרו דהחמיר להם ביתר על שתות ופגם להם יותר ממה שהשביחם בשתות עצמה כדפרישית:

24 אלא אי אמרת לעולם חוזר - נהי נמי דשתות עצמה משוי להו אונאה כרבנן דהאי דאמר לעיל שמחו בשתות עצמה שינויא דחיקא הוה משום שמחה דמעיקרא דקשיא לן במאי שמחו והשתא אמרת לי דשמחה מעיקרא משום בטול מקח היא דהואי דלרבנן לעולם ולר' טרפון היו סבורין בכדי שיראה כדין אונאה דרבנן כי הדר אמר להו כל היום אכתי שמחה איכא דלרבנן לעולם ולר' טרפון כל היום ותו לא ואי משום שתות עצמה דלרבנן בכדי שיראה ולדידיה כל היום הרבה הוא שבח שמשביח רבי טרפון ביתר על השתות מפגם שפוגם בשתות עצמה שהרי יכולין ליזהר בשתות עצמה יפחתו לו מעט ותהא מחילה נמצאו משתכרין בשל רבי טרפון כל אונאה שיתר על שתות:

25 בטול מקח לא שכיח - ואין שבח זה חשוב להם במידי דלא שכיח וכי מיקרי והוי נמי הרי נתן לו שהות כל היום לחזור ורוב הנמלכים נמלכים בו ביום הלכך פגם דשתות עצמה עדיף להו:

26 הלכתא פחות משתות נקנה מקח - לאלתר:

27 יתר על שתות בטל מקח - ושניהם חוזרין:

28 שתות קנה - ואין אחד מהן יכול לחזור:

29 ומחזיר אונאה - ולית ליה לרבא ידו על העליונה דמתניתין דס"ל כר' נתן דברייתא דקיימא לן ר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא בפרק הבית והעלייה לעיל בבא מציעא דף קיז: ובב"ק נג.:

30 זה וזה - אונאה ובטול מקח:

31 יד מוכר על העליונה - אם נתאנה מוכר והוא הדין אם נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה והכי מוקמינן לה לקמן בבא מציעא דף נא מאי דשייר במתניתין תני בברייתא:

32 זה וזה - אונאה ובטול מקח:

33 לא שנו - בכדי שיראה:

34 אלא לוקח - שמקחו בידו ויכול להראות':

35 מוכר - שאין בידו מה להראות ולימלך אינו מכיר באונאתו עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכרת בדמים יקרים הלכך לעולם חוזר אם לא נתייקרו טליתות בינתים: